פרחן נ' הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ

פסק דין

תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975 [חוק הפיצויים].

המחלוקת על האחריות ועל הנזק.

רקע וטענות

1. התובע בעל משאית ביטח את השימוש בה בביטוח חובה אצל הנתבעת. הוא עבד כשכיר אצל בחברת ב. מ. סמבי בע"מ. במסגרת העבודה ביצע בין היתר הובלות במשאית עבור המעבידה.

2. לטענתו ביום 19.2.08 בעת שעסק בטעינת מטען על משאיתו, אצל לקוח של המעבידה, ביקש לרדת מארגז המשאית לצורך המשך העמסה, החליק על מדרגת המשאית, נפל ונחבל [התאונה].

3. ב באותו יום, בשעה 19.2.08 התקבל התובע בחדר מיון של בי"ח וולפסון. נמצא כי הוא סובל משבר בקרסול ימין. הוא שוחרר לאחר קיבוע בגבס. ב – 30.3.08 הוסר הגיבוס והתובע המשיך בטיפולים במסגרת קופת החולים.

4. המל"ל דחה את תביעתו של התובע לתשלום דמי פגיעה בנימוק שלא הוכחה פגיעה בעבודה, שכן התובע לא המציא, על אף שהתבקש, מסמכים נדרשים.

5. מומחה בית המשפט ד"ר לידור מצא שהתובע נפגע בקרסולו, שבר ללא תזוזה בפטישון החיצוני, נותר קרסול לא יציב והגבלה בתנועותיו. הוא העריך את הנכות ב – 10% לפי סעיף 48 [3] [א] לתוספת בתקנות הביטוח הלאומי [קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה] תשט"ז – 1956.

המחלוקות

6. מחלוקת עובדתית : התובע טוען כאמור כי התאונה התרחשה בנסיבות המתוארות בתביעתו.

לטענת הנתבעת לא הוכיח התובע את נסיבות התאונה ובעיקר לא את מעורבותה של המשאית.

7. מחלוקת משפטית על תנאי סעיף 1 לחוק הפיצויים: במידה ותתקבל גרסתו, טוען התובע שהתאונה אירעה כתוצאה משימוש מוכר של כניסה וירידה מרכב ושימוש זה גובר על חריג הטעינה והפריקה. עוד הוא טוען שירידתו מהמשאית נעשתה למטרת תחבורה וקיים קשר סיבתי כמשמעו בחוק הפיצויים בינה לבין התאונה.

לטענת הנתבעת הירידה מהרכב בנסיבותיה כאן הינה חלק מטעינה ופריקה, אינה מתגברת על החריג והעיקר, לא נועדה למטרת תחבורה. מכאן שגם לא התקיים קשר סיבתי בין הירידה לבין התאונה.

8. מחלוקות שגורות על הנזק.

הראיות

9. חוות דעתו של ד"ר לידור התקבלה ללא חקירה.

10. התובע הגיש תצהירים שלו, של אסף חמדי ושל אשתו שלי. הוא משך את תצהירו של עמוס זוהר סמנכ"ל המעבידה. כמו כן הגיש תיק מוצגים.

11. הנתבעת הגישה תיק מוצגים. היא ויתרה על חקירתה של אשת התובע מבלי שתהא בכך הסכמה או הודאה לתוכנו.

ממצאים עובדתיים – אירוע התאונה